גז"ד לשני נאשמים שהורשעו בהחזקת הרואין בכמות של כ- 30 ק"ג שיובאה מלבנון לישראל

1.         ביום 20.11.08 הודו הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, במיוחס להם בכתב האישום המתוקן והורשעו בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7 (א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג- 1973 (להלן: הפקודה) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.         מעובדות המקרה כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן עולה כי, בסמוך ליום 25.3.08 נשלחו הנאשמים על ידי אחרים להביא עבורם סמים ממקום מחבוא ליד גדר הגבול עם לבנון. הנאשמים הגיעו לנקודת גבול 133 וכל אחד מהם לקח מהמקום תיק גב ובו כמות סם. בשני תיקי הגב היו 60 אריזות שהכילו סם מסוכן מסוג הרואין בכמות כוללת של 30 ק"ג ו-55.3 גר'. שני הנאשמים נתפסו בסמוך לנקודת גבול 134 על ידי שוטרים, כשעל גבו של כל אחד מהם תיק ובו נתפסו הסמים.

3.         מתסקיר שירות המבחן עולה:

א.         נאשם 1

הנאשם רווק בן 19.5. הוא בעל זהות אישית בלתי בשלה ומגובשת. האב פנסיונר ממשטרת ישראל וכיום אינו עובד. המשפחה כולה נורמטיבית, ללא עבר פלילי.

קצינת המבחן העריכה, כי הנאשם לא יכל לעמוד בציפיות משפחתו והוא חש מתוסכל ומאוכזב. בשל כך מרד בגבולות, מה שהתבטא בין היתר בהסתבכותו בעבירה זו.

הנאשם למד עד כיתה ט, ולאחר מכן החל ללמוד בבי"ס טכנולוגי, אולם חודש לאחר מכן הורחק עקב הסתבכות בתיק פלילי ועקב בעיות התנהגות. הוא עבד לסירוגין בשיפוצים ובבניין וניהל אורח חיים לא מאורגן.

הנאשם קיבל אחריות מילולית למיוחס לו. לדבריו, עשה את המעשים נשוא כתב האישום מתוך תמימות וללא שיקול דעת. לטענתו, הוא קורבן אשר נוצל בידי אחרים וההליך המשפטי הפגישו עם חומרת מעשיו והוא עובר תהליך של חשבון נפש.

קצינת המבחן אינה מתרשמת כי הנאשם מבין את חומרת מעשיו או מתחרט חרטה כנה ואמיתית.

הערכת שירות המבחן היא, כי הגבולות בין האסור למותר אצל הנאשם הם מטושטשים. הנאשם לא הביע נזקקות לטיפול.

בשל האמור לעיל, נמנע שירות המבחן מליתן המלצה לגבי הנאשם והביע עמדתו כי ענישה הרתעתית עשויה לחבר אצלו את הגבולות בין מותר לאסור.

ב.         נאשם 2

הנאשם, רווק בן 19. בעל זהות אישית בלתי בשלה ומגובשת. האב - פנסיונר של צה"ל וכיום עובד כנהג אוטובוס.

הנאשם עבר הליך גדילה המאופיין בחסכים רגשיים וחומריים אשר השפיעו על התפתחותו הרגשית. הוא נשר מבית הספר לאחר 10 שנות לימוד, בשל חוסר מוטיבציה והישגים נמוכים. טרם מעצרו עבד באופן מזדמן בשיפוצים.

אורח חייו מאופיין בחוסר יציבות ובניהול אורח חיים לא מאורגן.

הנאשם מקבל אחריות מילולית למיוחס לו. לדעת קצינת המבחן, הוא אינו מבין את משמעות מעשיו. הוא משתמש במנגנוני הגנה ומינימילזציה. לדבריו, נוצל ונהג בתמימות ולא חשב על המעשה באופן מעמיק. אין לחובתו הרשעות קודמות.

אליבא דקצינת המבחן, הנאשם גדל בסביבה שהתקשתה לשים לו גבולות. הוא חש דחוי ובלתי מקובל בחברה בה גדל - מה שבא לידי ביטוי ב"יצירת קרבה ורצון לוותר על עצמו בצורה הרסנית במטרה לזכות במערכות יחסים והערכה". הוא לא ביטא נזקקות להתערבות טיפולית ושירות המבחן לא התרשם כי אכן קיים צורך כזה.

קצינת המבחן נמנעה מלתת המלצה לגביו וסברה כי ענישה הרתעתית תחדד אצלו את הגבולות בין אסור ומותר.

4.         ראיות לענין העונש